<h1>סמ"ג לאוין סימן פ"א</h1>
<h2>דף ג.</h2>
כל הישוב ארצות ארצות הוא כגון ארץ מצרים ארץ כנען וארץ תימן וארץ שנער וארץ כוש וצרפת ואשכנז וכיוצא בהן, וכל ארץ וארץ יש בה כרכים וכפרים, וערי ישראל לעניין נישואין שנינו בפרק אחרון דכתובות כי שלש ארצות הן יהודה ועבר הירדן והגליל, איש שהיה מארץ אחת ונשא אשה בארץ אחרת כופין אותה ויוצאה עמו לארצו או תצא בלא כתובה שעל מנת כן נשאה אף על פי שלא פירש כדאיתא בתוספתא (כתובות פי"ב הי"א), אבל הנושא אשה באחת מן הארצות והוא מאנשי אותה הארץ אינו יכול להוציאה לארץ אחרת אבל מוציאה מכרך לכרך ומכפר לכפר באותה הארץ, ואינו יכול להוציאה מכפר לכרך ומכרך לכפר אף באותה הארץ, שיש דברים שישיבת הכרך טובה להם ויש דברים שישיבת הכפר טובה להם (ע"פ רמב"ם אישות פי"ג הל' ט"ז—י"ז), כשמוציאה מכרך לכרך או מכפר לכפר באותה הארץ אינו מוציאה מנוה היפה לנוה הרע ולא מרע ליפה מפני שנוה היפה בודק (ק"י ב') פי' מפני שהיא צריכה להטפל ולבדוק עצמה בנוה היפה כדי שלא תהא קלה בעיניו וכעורה (ע"פ רמב"ם שם הל' י"ח ע"ש) ורש"י פי' (ד"ה שהנוה וד"ה שנוי) בודק את הגוף למי שבא מנוה רע שהוא שינוי וסת ומתוך כך חלאים באים עליו וכן פי' בערוך (ערך בדק), וכן לא יוציאנה ממקום שרובו ישראל למקום שרובו גוים, ובכל מקום מוציאין ממקום שרובו גוים למקום שרובו ישראל, בד"א מחוצה לארץ לחוצה לארץ או מא"י לא"י אבל מחוצה לארץ לארץ ישראל כופין לעלות אפילו מנוה היפה לנוה הרע [ו]אפילו ממקום שרובו ישראל למקום שרובו גוים מעלין, ואין מוציאין מארץ ישראל לחוצה לארץ ואפילו מנוה הרע שרובו גוים לנוה היפה שרובו ישראל (רמב"ם שם הל' י"ח—י"ט), אמר האיש לעלות לארץ ישראל והיא אינה רוצה תצא בלא כתובה, אמרה היא לעלות והוא אינו רוצה יוציא ויתן כתובה, והוא הדין לכל מקום מארץ ישראל עם ירושלים שהכל מעלין לארץ ישראל ואין הכל מוציאין משם והכל מעלים לירושלים ואין הכל מוציאין משם (רמב"ם שם הל' כ').
<h2>דף כב.</h2>
אלמנה ניזונית מנכסי יתומים כל ימי (זמן) אלמנותה עד שתטול כתובתה, ומשתבעה כתובתה בבית דין אין לה מזונות (רמב"ם אישות פי"ח הל' א'), כדאמר שמואל בפרק נערה (כתובות נ"ד א' ע"ש תד"ה לית), פירש רבינו יצחק [הואיל ותבעה כתובתה אין לה מזונות] (ד)כל שכן תבעוה לינשא ונתפייסה דאין לה מזונות, ומה שאומר פרק נערה לית הילכתא (בכל) [ככל] הני שמעתתא לא קאי אתבעוה לינשא, וכן אם מכרה כתובתה כולה או משכנה כתובתה או עשתה כתובתה אפותיקי לאחר (והיא) [והוא] שתאמר פה תגבה חובך אין לה מזונות מן היורשין, אבל אם מכרה מקצתה יש לה מזונות, ומשתתארס האלמנה אין לה מזונות (ע"פ רמב"ם שם).
